הארוניאן נ' עיריית ירושלים ע"י עו"ד נטע עזרא

פסק דין

בתביעה זו תובע התובע מן הנתבעת החזר בגין ארנונה ששילם התובע לנתבעת עבור חנות הנמצאת ברח' יפו 30 בירושלים והיא בבעלות התובע.

התובע טוען כי במשך שנים רבות הוא שילם ארנונה לפי שטח חנות של 101 מ"ר בעוד השטח היה בפועל 84 מ"ר. היינו, התובע חוייב, לטענתו, בשטח של 17 מ"ר יתרים בכל שנה ארנונה למשך 7 שנים (תקופת ההתיישנות). התובע תובע להחזיר לו את הסכום ששילם ביתר.

הנתבעת טוענת כי לא היתה כל טעות במדידה. התובעת מסכימה כי שטח החנות חושב בין השנים 1993 – 2005 לפי 101 מ"ר ולאחר מכן, לפי מדידה שנעשתה, לפי שטח של 84 מ"ר ואולם לטענת הנתבעת הדבר נובע משינויים שנעשו בנכס ולא מטעות במדידה.

התובע הוא כאמור בעלים של החנות נשוא התיק. כמו"כ התובע בעלים (עם אחרים) בחנות נוספת הצמודה לחנות נשוא תיק זה. החנות הנוספת הייתה מוחזקת במהלך השנים הרלבנטיות לסירוגין על ידי סוחרים שונים ו/או על ידי התובע. טענת התובע היא כי במדידה שעשתה העיריה בשנת 93 נמדד שטח החנות הנוספת פעמיים, פעם אחת נמדד שטחה בלבד והחנות הזו חוייבה בארנונה לפי שיטחה בפועל ופעם נוספת נמדד שטחה ביחד עם שטח החנות נשוא תיק זה. התוצאה היא שהעיריה גבתה, לטענת התובע, עבור שטח החנות השניה פעמיים, פעם אחת בארנונה בה חוייבה החנות השניה ופעם שניה בחיוב הארנונה לחנות נשוא תיק זה.

בשנת 2005 בוצעה מדידה נוספת בה התגלה – לאחר שהתובע פירק גלריה – ששטח החנות נשוא תיק זה היא רק 84 מ"ר במקום 101 מ"ר שלפיו חייבה הארנונה על החנות.

התובע טוען כי הוא לא עשה כל שינוי בחנות – למעט ענין הגלריה – לפיכך ברור שהמדידה משנת 93 היתה שגויה ולפיכך הוא ביקש לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכומים שנגבו ביתר.

הנתבעת טענה כטענה מקדמית שאין לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה. לטענת הנתבעת כיון שמדובר במחלוקת על שטח החנות, היה על הנתבע להגיש השגה וערר בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ז – 1976. משלא עשה כן נעולה דלת בית המשפט בפניו. טענה זו נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 9.6.10 בה נקבע כי כיון שטענת התובע היא טענה לפיה העיריה התרשלה במדידת השטח ניתן להעלותה עתה בבית המשפט. הנתבעת חזרה בסיכומיה על טענתה לפיה אין לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה ואולם מהנימוקים המפורטים בהחלטה הנ"ל אני דוחה שוב את טענתה.

השאלה היא איפוא האם אכן התובע הצליח להוכיח שהנתבעת התרשלה במדידת שטח החנות אם לאו. אין ספק שנטל הראיה להוכיח שהיתה רשלנות במדידה מוטלת על התובע.

לטעמי, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח רשלנות במדידה. העובדה לכשעצמה ששטח החנות לא היה זהה ב- 2 המדידות אין בה כדי להוכיח שהיתה טעות או רשלנות במדידה. מתוך כתבי הטענות עצמן עולה כי ברור שנעשו שינויים בשטחי החנויות. התובע בנה גלריה שלאחר מכן הוסרה על ידו. לפיכך, אין ספק שנעשו שינויים בשטח החנות. כדי שהתובע יעמוד בנטל להוכיח רשלנות במדידה היה עליו להביא ראיות לפיהן מלבד בניית והריסת הגלריה לא נעשו שינויים נוספים ואחרים בשטח החנות. התובע לא הביא כל ראיה לכך על אף שיכל לעשות זאת בנקל, בין באמצעות הזמנת הסוחרים של החנות הנוספת לעדות ובין בדרך של הבאת מדידות מטעמו. אמנם התובע עצמו טוען שלא נעשו שינויים במחיצות החנות אך כאמור מלבד עדותו לא הובאה כל ראיה נוספת. כידוע, בעל דין שיכול להביא עדות להוכחת טענתו והוא נמנע מעשות כן משמש הדבר כנגדו. התוצאה היא שהתובע לא עמד בנטל להוכיח שמדובר בהתרשלות במדידה. שכן, כפי שברור שנעשו שינויים בשטח החנות בענין הגלריה יתכן שנעשו שינויים נוספים במחיצות, כפי שטענה הנתבעת וכפי שעולה לכאורה מהתשריטים שצורפו לתצהירי הצדדים.

יש לציין גם כי במדידה שעשתה הנתבעת בשנת 2005 ושבה נקבע שטח החנות נשוא תיק זה כ- 84 מ"ר עלה שטח החנות הסמוכה והמדידה הראתה כי שיטחה גדול מהשטח שבו היא חוייבה קודם לכן, דבר שאף הוא יכול ללמד על שינויים שנעשו במחיצות שבין החנויות שכאמור שתיהן בבעלות התובע.

התוצאה היא איפוא שהתובע לא הצליח להוכיח שהשינוי בשטח החנות בין המדידה שבוצעה בשנת 1993 לבין המדידה שבוצעה בשנת 2005 מקורו ברשלנות של הנתבעת ולפיכך דין תביעתו להידחות.

אני דוחה את התביעה. בשל העובדה שהנתבעת צירפה מסמכים שונים לגבי שטחי החנות (תשריטים) רק בשלב התצהירים על אף שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר והיה על הצדדים לצרף את כל מסמכיהם כבר בשלב הגשת כתבי הטענות, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ד' אב תשע"א, 04 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: